החלטה בתיק רע"א 8613/13

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט גרינברגר) מיום 20.11.13 בהפ"ב 1535-04-13, בגדרו נתקבלה באופן חלקי עתירתה של המבקשת לביטולו של פסק בוררות מיום 5.2.13 שניתן על-ידי הבורר עו"ד מיכאל שניידר (להלן הבורר). עניינה של הבקשה - טענות בדבר חריגת הבורר מסמכותו.

רקע

ב.        ואלה עיקרי העובדות העולות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי: המבקשת היא חברה הפועלת בתחומי מדיה שונים. פעילותה בתחום הדפוס והוצאה לאור מתבצעת בין היתר באמצעות חברת הדפוס החדש בע"מ (להלן הדפוס החדש). המשיב הוא איש עסקים, והקים בעבר את חברת אינדקס בע"מ (להלן אינדקס) שעסקה בהוצאה לאור של מקומון חינמי בירושלים, יחד עם אחד ראובן מועלם (להלן מועלם).

ג.        ביום 14.7.00 נחתם הסכם שותפות בין המשיב ומועלם לבין הדפוס החדש (להלן הסכם השותפות), שהסדיר את הקמתה של "חברת המקומון ירושלים בע"מ" (להלן החברה), שעסקה בהפקת מקומון חדש באזור ירושלים ובהוצאתו לאור. הסכם השותפות הסדיר, בין היתר, גם את מערכת היחסים בין הצדדים לו. בסעיף 9 להסכם השותפות נאמר, כי "נקש ומועלם יספקו שירותי ניהול כוללים ומקיפים, וזאת בתמורה לדמי ניהול חודשיים בסך של 33,458 ש"ח בתוספת מע"מ לכל אחד". באותו מועד נחתם הסכם ניהול (להלן הסכם הניהול), אשר צורף כנספח להסכם השותפות, בגדרו הוסכם כי אינדקס תעמיד לחברה שירותי ניהול, באמצעות המשיב ומועלם, בעד סך חודשי של 66,916 ש"ח (סעיף 4.1). בסעיף 7.1 להסכם הניהול נאמר, כי "בין החברה לבין נקש [המשיב - א"ר] ומועלם לא יתקיימו יחסי עובד מעביד". במהלך שנת 2002 חדל מועלם לעבוד בחברה. ברבות הימים הוסכם, כי דמי הניהול החודשיים המשתלמים למשיב יופחתו ל-15,000 ש"ח בחודש. במכתבו מיום 21.9.04 לדירקטור בחברה מטעמה של המבקשת (נספח ו' לבקשת רשות הערעור) ציין המשיב, כי "בהמשך למכתבך מעולם לא בוטל הסכם הניהול שלי עם החברה. אכן הסכמתי לוותר באופן זמני על תשלום גבוה יותר וזאת כהלוואות בעלים עד שירווח לחברה". במהלך שנת 2004 הודיעה המבקשת למשיב, כי החליטה להפסיק את שירותי הניהול הניתנים על-ידיו. גבה טורא בין הצדדים.

ד.        ביום 27.2.06 הגיש המשיב תביעה כנגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (עב 1349/06). החברה הגישה את כתב הגנתה ביום 17.5.06. ביום 4.9.07 חתמו הצדדים (וצדדים נוספים) על הסכם בוררות, בו הוסכם להעביר את המחלוקות ביניהם להכרעתו של בורר יחיד - עו"ד מיכאל שניידר. במבוא להסכם הבוררות הוצהר כלהלן:

"...

הואיל ובין הצדדים נתגלעו סכסוכים בקשר המקומון בע"מ;

הואיל ובין היתר מר אביב נקש הגיש תביעה כנגד המקומון בע"מ לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ...;

הואיל ולמר נקש טענות כנגד הדפוס החדש ואח' ו/או כנגד מי מטעמם בנוגע ליישום ההתחייבויות כלפיו;

הואיל ולמר נקש טענות נוספות כלפי הדפוס החדש ואח' בנוגע לפעולותיהם במקומון;

הואיל ולדפוס החדש ולאח' טענות כלפי מר נקש בנוגע לפעולותיו בחברה;

והואיל והצדדים החליטו למסור את כל הסכסוכים ביניהם בקשר לנ"ל לבוררות של בורר יחיד בהתאם לתנאי הסכם זה;

...".

בסעיף 8 להסכם הבוררות נקבע, כי "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שלפניו; הבורר יהיה כפוף לדין המהותי, וינמק את פסק דינו".

ה.        ביום 17.4.08 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיב בסך 6,000,000 ש"ח בגדר הבוררות. כתב התביעה ייחס למשיב, בין היתר, מצגי שווא וחוסר תום לב במשא ומתן; רשלנות והפרת אמונים; פגיעה במוניטין; גזילה ופגיעה בזכויות יוצרים; ורישום כוזב בספרי החברה. ביום 17.8.08 הגיש המשיב תביעה שכנגד על סך 6,568,648 ש"ח כנגד המבקשת, שבה ייחס לה, בין היתר, הפרה יסודית של תנאי ההתקשרות בין הצדדים; גזל; הונאה, תרמית ומצגי שווא; ניהול רשלני; עושק המיעוט; הפרת חובות אמונים וזהירות; ופגיעה במוניטין. בסעיף 5 לכתב התביעה שכנגד נאמר, כי "תביעה שכנגד זו, באה בהשלמה לכתב ההגנה אשר הוגש מטעם הת' (כאן) וכן לתביעת הת' בכובעו כמנכ"ל, עובד חברת המקומון ירושלים בע"מ". כותרתו של סעיף 179 לכתב התביעה שכנגד היא "חלופה ליחסי עובד-מעביד-הפרת חוזה הניהול", ובסעיף קטן (א) בו נאמר כי "למען הזהירות, ועל מנת להגיע להכרעה בכלל הפלוגתאות בין הצדדים, כמוסכם בהסכם הבוררות - באם יוחלט, באופן בלתי סביר, כי ביחס לתובענת הת' בכובעו כעובד (מנכ"ל) לא התקיימו יחסי עבודה, שומר הת' על זכותו להעלות כל טענה לגבי חוזה זה ..., להוסיף ו/או לשנות את העילות והסעדים שבכתב תביעתו כעובד, בשינויים המחויבים ... ולתקן כתב תביעה זה כך שיכללו בו הסעדים החוזיים הנובעים מהפרת חוזה הניהול ע"י הנ' ו/או מי מטעמה, ובכלל זה אי העברת תשלומים ו/או העברת תשלומים בחסר".   

ו.        בחודש יוני 2009 נחתם בין הצדדים הסכם בוררות נוסף, בגדרו חזרו על הצהרותיהם בהסכם מיום 4.9.07. בסעיף 13 להסכם זה נקבע, פעם נוספת, כי "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שלפניו; הבורר יהיה כפוף לדין המהותי, וינמק את פסק דינו". כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, במהלך הבוררות נדחתה בקשתו של המשיב לפצל את הדיון, באופן שתחילה תידון תביעתו כעובד.

ז.          בפסק הבוררות מיום 5.2.13 נאמר, כי "גם אם ניתן לומר על חלק מהפעולות או המחדלים שנעשו על ידי מי מהצדדים, כי אלו נעשו בצורה לא מוצלחת, אין בכך חריגה מטעויות סבירות במסגרת ניהול עסק מסחרי", וכי "לא שוכנעתי כי המעשים או המחדלים שהצדדים טוענים אחד כלפי השני, הם אלה אשר גרמו בפועל לקריסת החברה ולכן יש להטיל את מלוא ההפסדים שנגרמו על הצד השני". באשר לתביעתו של המשיב בקשר לעבודתו בחברה נאמר, כי "הצדדים אינם חולקים כי הסכם הניהול הוא ההסכם החל על היחסים בין נקש כנותן שירותי ניהול לבין החברה. לאור המסקנות שהגעתי אליהן אני פוטר את עצמי להכריע בשאלה האם יש לראות בנקש כעובד או כעצמאי נותן שירות". נאמר, כי הצדדים הסכימו על הפחתתם של דמי הניהול ששולמו למשיב, ובהקשר זה קיבל הבורר את טענתו של המשיב כי לא ויתר על סכום ההפחתה; נאמר, ש"הסכמת נקש היתה כי ההפחתה תרשם לזכותו בחברה כהלוואת בעלים, ולא היה בכך ויתור על סכומים אלו". הבורר דחה את עתירתו של המשיב לאכוף על החברה את הסכם הניהול ובתוך כך לשלם את שכרו, באשר "אכיפת הסכם הניהול ככתבו וכלשונו בלתי צודקת בנסיבות". בסופו של יום, נקבע כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 580,000 ש"ח. המבקשת אף חויבה בהוצאות ושכר טרחה בסך 35,000 ש"ח.

ח.       המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטולו של פסק הבוררות (הפ"ב 1535-04-13). בבקשה לביטול נטען, כי הבורר לא הכריע בכל המחלוקות שנמסרו להכרעתו - מצגי השווא במשא ומתן בין הצדדים; הפרת זכויות היוצרים של החברה; אי תשלום חלק יחסי בפיצויי הפיטורין של העובדים בניגוד להתחייבות מפורשת; וגלגול חובותיה של אינדקס לחברה, ועל כן - כך נטען - קמה עילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. עוד נטען בבקשת הביטול, כי הבורר פסק למשיב סעד שלא נתבקש על ידיו, ועל כן קמה עילת הביטול שבסעיף 24(3) לחוק הבוררות. נטען (סעיף 98), כי "כבוד הבורר היה חייב להכריע בשאלת התקיימותם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. כך בנה נקש את תביעתו. כבוד הבורר לא היה אמור לפסוק לנקש סעד בגין 'הסעדים החוזיים הנובעים מהפרת חוזה הניהול' שלא נתבעו, לאחר שנקש ציין בכתב תביעתו כי הוא שומר על זכותו לתקן את כתב התביעה כך שעילה זו תיכלל במסגרת התביעה - אך לא תיקן את התביעה כאמור", וכי אף אם היה המשיב מתקן את תביעתו ומוסיף לה סעדים הנובעים מהפרת הסכם הניהול - עסקינן בחריגה מסמכות, שכן בפסק הבוררות נקבע שעל המבקשת לשלם למשיב "חלק מאותם סכומים שנרשמו כהלוואת בעלים", בעוד שבכתב התביעה שהגיש המשיב לא נתבע החזר של הלוואת הבעלים. לפי הנטען (פסקה 109), "מובן כי לא ניתן לפסוק סעד שלא נתבע באופן ברור ומפורש בכתב התביעה, וכי פסיקת סעד כאמור מחייבת את ביטול פסק הבורר".

פסק דינו של בית המשפט המחוזי